בלמידה פעילה ומערבת, הלומד פועל ממוטיבציה פנימית ומעניק משמעות ללמידתו (גלסנר, 2015), ובקבלת אחריות שלו להובלה פעילה של הלמידה, לא כל פעילות מניבה מעורבות. כך למשל תלמיד אשר נדרש לפתור תרגילים בכיתה הוא פעיל, אבל לא בהכרח מעורב; הפעילות שלו אינה נובעת בהכרח מעניין או מהכרה בחשיבות וברלוונטיות של התרגול, ולכן היא אינה מחייבת רמה גבוהה של מעורבות רגשית או קוגניטיבית.
יש צורך בהוראה המעוררת עניין שמסייעת לספק מענה לצרכים הפסיכולוגיים והרגשיים. הוראה זו מתקיימת בשלושה תנאים:
- על הלומד לחוש שהוא אוטונומי להוביל את חייו
- על הלומד לחוש שהוא יכול לבטא את היכולות, הכישורים ונקודות החוזק שלו
- על הלומד לחוש שייכות לקהילה, לחברה ולסביבה אשר הוא פועל בהן ולחוש שהאחרים מעריכים אותו
יש לעצב סביבת למידה שעל הלומד להתעניין בנושא הנלמד ולהכיר בחשיבות שלו. לבחור את הנושא הנלמד ואת תהליך הלמידה עשוי להגביר את תחושת האוטונומיה שלו. ולבחור מטרות למידה התורמות לסביבה ולחברה שהוא חי בהן.
ישנם שלושה סוגים של לומדים
- לומד המובל במסע הלמידה שלו, כלומר כזה שרק צריך לשנן את החומר הנמסר לו
- לומד פעיל יותר במסע הלמידה שלו, כזה המסמן נקודות ציון (מטרות ויעדים) (מפה)
- לומד שהיעד שלו מונע ממנו "ללכת לאיבוד", אבל הוא מאפשר לעצמו לשוטט וללמוד מהדרך (המשתמש במצפן)
שתי דוגמאות
פרויקט מתחום העניין של התלמיד, פרויקט חברתי שתורם לסביבה לבחירתו אך המורה נותן אילוצים למסגרת תוכנית הלימודים (יש לו מפה)
התלמיד בוחר את המטרה, מה ללמוד ואיך ללמוד. הוא לוקח אחריות על הלמידה שלו, ועל ההצלחה או אי הצלחה שלו. יכולת לפתח מיומנות עם אתגרי החיים. מקיים רפלקציה איך זה שיפר אותו ואת חייו ואיך זה השפיע על האמונות שלו ועל עצמו (יש ללומד מצפן)